אוצרת: נעמי שלו

מיה וכטל בוגרת המחלקה המדרשה, ציירת, עושה מיצבים ואמנית גלריה גרוס, אייזנברג, טייטלבאום ויוטה סאן, בארבע עשרה השנים האחרונות.

בתערוכה "בחורה ותנין בתנוחה" מציגה מיה וכטל שני דימויים החוזרים שוב ושוב ומפוזרים על פני רצפת הגלריה. דימוי אחד הוא של בחורה צעירה ונאה המביימת את עצמה בתנוחה אופטימלית כדי לרצות את הצופה, והדימוי השני הוא של תנין השוכב בתנוחת רביצה תמימה עם השקט שלפני התקיפה. התערוכה הנוכחית וכטל מדברת על חרדות ופחדים קיומיים והיא "ממליצה" לבחורה הצעירה והתמימה להיות בכוננות, בדריכות, לזהות, לרחרח – יש תנין בסביבה.

החומרים שוכטל מתעסקת איתם בשנים האחרונות נועגים בהיסטוריה המשפחתית שלה, בשואה, בדיוקן האישי שלה, ובהתמקדות מיוחדת באבא המת שלה ובאהובותיו מהימים ההם, משם, אהובות שוכטל לא זכתה להכיר אבל נותרה עם הסקרנות והגעגוע, אהובות שוכטל גילתה רק לאחר מות האב, בדירתו, בשקית צילומים מהעבר, מאוחר מכדי לדלות עליהן פרטים אישיים ואישיותיים.

מעל הדימויים הותקנה רשת תעשייתית בגובה מטר ושישים אלמנט שיכול ועלול להפריע לצופים בתערוכה. וכטל בנתה סיטואציה מתוחה – החל בגובה ובצפיפות של החלל שיצרה וכלה בתצלום של אישה והדימוי של התנין שאורב לה.

מיה וכטל מציבה את המיצב "צמר גפן שחור" בגלריה "גרוס", בעיתון הרחוב "אייזנברג" ובחלונות הגבוהים "טייטלבאום"- מתחם "גאט".

שני תאי הזכוכית בגלריה גרוס יהיו מלאים/גדושים צמר גפן צבוע שחור ועל הקיר הלבן, ברקע של תאי הזכוכית, תכתוב וכטל בכתב יד חופשי, בצבע שחור, סוג של גרפיטי, שתי רשימות קניות: האחת, רשימת קניות של יוליה, ארוסתו של אביה המנוח של מיה, חלק ממכתב שכתבה ב1939 בצ'כיה כאשר יוליה תכננה לברוח מהנאצים, לעלות ארצה ולהצטרף אל ארוסה, והרשימה השנייה - רשימת הקניות של וכטל עצמה, ב- 2006, בישראל. שתי רשימות קניות מוצגות במרכז קניות.

המכתב שהכיל את רשימת הקניות של יוליה ומכתב ההתנצלות/הבטחה שלה לארוסה הינם רק שניים מתוך אוסף מכתבים שלם שהתגלה על ידי וכטל, לפני כשמונה שנים, לאחר פטירתו של אביה, תגלית שהכניסה, באיחור, דמות חדשה למשפחה וערערה את שיווי המשקל הישן.

בששת התיבות "אייזנברג" יתפזר משפט: "אני מבטיחה שהייתי נאמנה לך לגמרי גם במחשבותיי", משפט שנלקח ממכתבה של יוליה בו היא הודפת את חשדותיו של ארוסה ה"מתחקה" אחריה מרחוק. בגידה/אי בגידה היא אושיה קבועה בעבודותיה של וכטל בשנים האחרונות, סוג של חיטוט/בירור/בדיקה/התעסקות כפייתית.

ברקע, בחלונות הגבוהים - "טייטלבאום" ניצבות/משקיפות "הארנבות"- הדימוי המתמשך של וכטל. במיצב זה "הארנבות" מתפקדות בתור המקהלה היוונית המשקיפה, מלמעלה, על סיפור חיים "פשוט" אחד.

במיצב הנוכחי, ב- 2007, וכטל שואלת את השאלה הבלתי נמנעת: "מה היה קורה אילו..." - מה היה קורה אילו יוליה הייתה שורדת ונישאת לארוסה ומה היה קורה אילו היו נישאים ומולידים מיה אחרת ואז, יש להניח, הייתה למיה רשימת קניות אחרת...